פסק-דין בתיק ת"א 10871-05-12

לפני בקשה לסילוק על הסף מחמת אי מילוי אחר צו גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון וכן בשל קיומן של החלטות חלוטות בסעדים המבוקשים בתובענה (להלן:-" הבקשה").

1.         רקע:

(א)                      המשיבים 1-7 (להלן:-" התובעים") הגישו את התביעה דנן, על פי האמור בה, לפסק דין הצהרתי "בהתאם לפסק דין בית המשפט העליון מיום 7 במרץ 2012", ובה טוענים הם כי הם מתפללים בבית הכנסת "דגור" הממוקם ברחוב רבי עקיבא 116 בני ברק (להלן:-" בית הכנסת"), ולא היו חלק מהליך בוררות שהתנהל בין המבקש לבין המשיבים 9-10 ואשר דן בזכויות בבית הכנסת. הליך הבוררות הנ"ל נוהל בבית הדין הרבני בתל אביב ובסופו ניתן פסק בוררות. ערעורים והשגות שהוגשו לבית הדין הרבני הגדול נדחו.

(ב)                      בהמשך, הוגש פסק הבוררות לאישור לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ה"פ 967/05 ומנגד הוגשו בקשות ביטול. פסק הבוררות אושר בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת אגמון-גונן ביום 24.5.12. התובעים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון במסגרת רע"א 4476/11 ורע"א 5366/11 בטענה שפסק הבוררות שאושר אינו חל עליהם מהטעם שלא חתמו על שטר הבוררות ולא לקחו חלק בהליך הבוררות. בהחלטתו מיום 7.3.12 דחה כב' השופט רובינשטיין את בקשות רשות הערעור. לטענת התובעים, במסגרת ההחלטה צוין שאין הם יכולים להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות אלא עליהם לפנות לבית המשפט המוסמך כדי לשמור על זכויותיהם כצדדים שלישיים הסבורים שנפגעו מקביעות פסק הבוררות.

(ג)                        לאחר שנדחו בקשות הערעור פנו המשיבים 1-2 לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לחתימה על פסיקתה המורה כי יש לפנות את בית הכנסת. לאחר שהפסיקתה נחתמה פנו התובעים לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור נוספת במסגרתה התבקש גם עיכוב ביצוע הוראות הפסיקתה. השופט הנדל דחה את בקשת עיכוב הביצוע. מאוחר יותר דחה השופט רובינשטיין את בקשת רשות הערעור וציין כי התובעים נוהגים להגיש בקשות שונות תחת זהויות שונות במטרה לתעתע בבית המשפט ובבתי הדין.

(ד)                      התובעים פנו לבית משפט זה בתובענה דנן במסגרתה טוענים הם שלמרות שכאמור, לא לקחו חלק בהליך הבוררות ולכן הקביעות שנתנו במסגרתו חלות עליהם, מנסים המשיבים 1-2 להחילן עליהם. התובעים הגישו במקביל לתובענה גם בקשה למתן סעד זמני שעניינו עיכוב הפסיקתה מהטעם שקיבלו דרישת פינוי מהמשיב 2 ביום 3.5.12. הצדדים זומנו לדיון לפני ובו קבעתי כי בשלב זה לא ינתן צו ארעי אך הובהר לצדדים כי לא ייעשו בבית הכנסת כל פעולות שיהיה בהן כדי למנוע השבת המצב לקדמותו, במידת הצורך. עם זאת הובהר כי ניתן לפנות את בית הכנסת.

(ה)                      בדיון נוסף לפני, שהתקיים ביום 30.12.12, הסכימו הצדדים על הליך גילוי ועיון הדדי במסמכים ומענה על שאלונים. ביום 4.4.13 הגיש המבקש את הבקשה דנן מהטעם שלדידו, המשיבים לא גילו את מלוא המסמכים ולא השיבו על שאלון ששלח. כמו כן קיימות לטעמו, החלטות חלוטות הקובעות כי למשיבים אין זכויות בבית הכנסת. לאחר שהוגשו התשובות הגיעה העת ליתן החלטה.

2.      טענות הצדדים:

(א)                     ב"כ המבקש שלחה לתובעים שאלון קצר וכן עתרה לקבלת תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי אך הבקשה לא נענתה. גם פנייה נוספת לא נענתה ועל כן עותר המבקש עתה לסילוק תביעתם של המשיבים נגדו בגין האמור.

(ב)                     ממשיך המבקש וטוען שהמשיבים הגישו תביעה לבית משפט השלום שעניינה חזקה ושימוש במקרקעין במסגרתה התבקשה הצהרה כי למשיבים זכות בלתי הדירה לעשות שימוש בבית הכנסת. לשיטת המבקש, בתובענה דנן התבקש, בין היתר, סעד זהה כדי למנוע את פינוי המשיבים מהנכס, זאת לאחר שניתן כבר פסק דין על ידי כב' השופטת אגמון- גונן שלפיו מלוא הזכויות בנכס שייכות לו. פסק דין נוסף ניתן נגד המשיבים בבית משפט השלום על ידי כב' השופטת פלינר, עליו לא הוגש ערעור, ובו צויין כי העניין כבר נדון והוכרע בבית המשפט המחוזי. כל מטרת הגשת התובענה דנן הוא ניסיון נוסף לדחות את מימושו של פסק הדין.

(ג)                       המשיבים טוענים בתשובתם הלקונית ביותר כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך וממילא זכויות המשיבים מעולם לא נדונו בשום ערכאה. לטובת המשיב 3 רשומה הערת אזהרה והמשיב 7 הוא בנו של המנוח יצחק איזיקוביץ ז"ל לו זכויות בבית הכנסת מכוח הקדש שנרשמו במרשם המקרקעין. כמו כן, בניגוד לטענת המבקש, אין מדובר באותם צדדים להליכים הקודמים. באשר לשאלונים שהועברו לב"כ המשיבים, טוענים הם שהמבקש קיבל זה מכבר תשובות לשאלותיו במסגרת הליכים קודמים ומכל מקום תצהיר התשובות לשאלון צורף לתשובה לבקשה.

(ד)                     בתשובתו לתשובת המשיבים טוען המבקש כי תצהיר המענה לשאלונים שצורף לתשובה לא חתום על ידי המשיבים כי אם על ידי רבנים שונים בשמם של חלק מהמשיבים אך ללא שיש יפוי כח המסמיכם לחתום בשמם. כמו כן, לא ניתן מענה לכל השאלות שנשאלו בשאלון שנשלח אליהם, ואלו מהשאלות עליהן כן  ניתנו תשובות היו חלקיות ביותר. תצהיר המענה לשאלון הוגש באיחור, רק לאחר שהמשיב הגיש בקשה לסילוק על הסף מטעמו. כמו כן, המבקש טוען שוב שחרף טענות המשיבים, היו הם צדדים להליכים משפטיים קודמים והחלטות שניתנו מחייבות גם אותם.

3.         דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשת הסילוק ובתגובות לה החלטתי לקבלה ולהורות על סילוק התביעה על הסף, והכל כמפורט להלן:

(א)                  תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:" התקנות"), מורות באילו מקרים תסולק תובענה על הסף.  

הסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קשה וקיצוני שבית המשפט יעשה בו שימוש במקרים נדירים ביותר. הלכה פסוקה היא שסילוק תביעה על הסף היא אמצעי חמור שיש להפעילו בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור שבשום אופן אין התובע זכאי, על יסוד הטענות שבתביעה, לקבל את הסעד שהוא מבקש (ראו ע"א 642/89 עזבון המנוח שניידר ז"ל ואח' נגד עיריית חיפה ואח' , פ"ד מו(1) 470 (1992), ה"פ (מחוזי-חי') 335/96 ויניק חברה לבנין בע"מ נ' סרביאן (לא פורסם, ניתן ביום 8.6.98); ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן , פ"ד לז(4) 721 (1983); וכן י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר שלמה לוין, (תשנ"ה-1995) 387).

ואולם, כפי שאבהיר בהמשך, במקרה דנן, המשיבים ניצלו את זכותם להתדיין בין כותלי בית המשפט שוב ושוב וטענותיהם הוכרעו זה מכבר בערכאות השונות- כפי שאפרט להלן:

(ב)                  תחילת דרכו של הסכסוך בין הצדדים בבית הדין הרבני במסגרת הליך בוררות שנוהל משך כעשור. עוד בשנת 1997 הגיש המבקש לבית הדין הרבני האזורי תביעה לפינוי מבית הכנסת, בין היתר, נגד המשיבים 5 ו-9-10. המשיב 9 חתם על שטר בוררות, אך חלק מהמשיבים 5, מתפללי בית הכנסת, סרבו להתדיין בבית הדין. מחצית מהזכויות במקרקעין, שבחלקו משמש למסחר ובחלקו לבית כנסת, היו בבעלות המבקש ומחצית רשומה על שם גורמים שונים. בית הדין האזורי פסק כי המבקש רכש את מלוא הזכויות במקרקעין ואילו המשיב 9 פעל בדרכים לא ישרות כדי ליהנות מירושת מי שהיתה רשומה כבעלים במחצה מזכויות הקרקע, המנוחה שפרינצה איזיקוביץ-קליין ז"ל (להלן:-" המנוחה") תוך כדי העלמת מידע מיורשיה האמיתיים והעברת זכויותיה לגורמים שונים שאינם יורשיה האמיתיים, כשהוא פועל כמייצגם. משכך, נקבע כי על המשיב 9 להעביר את הזכויות הרשומות משמם של הגורמים אותם, כביכול, ייצג לשמו של המבקש, שהוכיח כי רכש את מלוא הזכויות בנכס מיורשיו של המנוח חנוך קליין ז"ל, הם יורשיה האמיתיים של המנוחה. עוד חייב בית הדין את המשיב 9 להודיע לשוכרי הנכס שהמבקש הוא בעל הזכויות ולהשיב לו את הכספים שקיבל בגין השכרת הנכס, צמודי מדד. בנוסף נקבע שככל שהזכויות בנכס לא יעברו על שם המבקש ישלם לו המשיב 9 את השווי הכספי של מחצית הנכס. בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעורים שהוגשו לו על פסיקת בית הדין הרבני האזורי תוך שהוא דן באריכות בטענות השונות. בעקבות כך הובא העניין לפתחו של בית המשפט המחוזי בבקשות לביטול פסק הבוררות של בית הדין האזורי. המבקש הגיש בקשה לאשרו.

(ג)                    הבקשות נדונו לפני כב' השופטת אגמון-גונן ובמסגרת פסק דין שדחה את בקשות הביטול ואישר את פסק הבוררות, נדונו אחת לאחת כל עילות הביטול שהעלו מבקשי הביטול.